חלק שלישי בטרילוגיה
לדעת להגיד את האמת זה דבר שהוא תמיד קשה.
בפרט כשיש בחירות ורוצים כמה שיותר קולות של בוחרים.
אבל זה לא רק זה. לפעמים פשוט…אי אפשר. בשביל זה יש מלחמות פרוקסי. אפרופו פורים, פרס ואיראן.
לצאת למלחמה כוללת זה דורש אומץ אבל גם הכשרת הקרקע והאמצעים.
זה ההבדל המהותי שבין חג הפורים לבין שושן פורים.
רגע, יש הבדל בכלל? זה לא רק הארכה של הגזירה ("נהפוך הוא") לטובת היהודים, בעלילה של פורים?
מסקירה מדוקדקת יותר עולה שיש הבדל משמעותי ביניהם. והכל כמובן קשור לפוליטיקה, למלחמות פרוקסי, ולמוכנות להתלכלך ולעסוק במציאות.
קודם כל צריך לדבר על ההיבט הפוליטי של אחשוורוש כפי שהוא מתואר במגילה:
בתחילת מלכותו רצה להתחבב על כולם והזמין את כולם אל תוך ארמונו (א, ה): "עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ".
הוא נותן הנחות במס (ב, יח) "וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ". נשמע כמו מלך פופוליסט.
פופוליזם שאולי קשור לכך שמנסים להתנקש בו (ב, כא), למרות שהסיבה לא מפורשת. וזה לא דבר חריג באימפריות שרוצים להתנקש במלך…בכל מקרה, המלך עושה מאמצים שכולם יאהבו אותו, לכאורה. בעצם הרצון שלו הוא "לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ" (א, ח), דבר בעייתי כשיש אינטרסים מנוגדים (מגילה יב.). נקודה למחשבה: האם זה סותר את חופש הביטוי להשתיק את מתנגדי חופש הביטוי? …האם אלוקים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
כך או כך נראה שתוך זמן דיי קצר הפך אחשוורוש לפרנואיד שמפחד שאפילו אשתו תתנקש בו: "כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה…וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם..." (ד, יא) ולכן אסתר אמרה למרדכי, ובצדק, שזו התאבדות אפילו לנסות!
אבל בוא נדבר רגע על הפיל בחדר.
בכל פעם שאסתר מבקשת משהו מאחשוורוש הוא אומר לה "עד חצי המלכות".
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃ (אסתר ה, ג)
וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃ (אסתר ז, ב)
מובן שאחשוורוש אינו מתכוון באמת לתת לאסתר את חצי ממלכותו, אבל זו מליצה. חז"ל רואים פה התייחסות לנקודת רגישות פוליטית שכל היהודים מודעים אליה, אבל אסור לדבר עליה: הפיל בחדר הוא הנושא של ירושלים (ראו עזרא ד, א-ד).
אף אחד לא רוצה לפתוח את התיק הזה: "חֲצִי הַמַּלְכוּת וְלֹא כׇּל הַמַּלְכוּת, וְלֹא דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ לַמַּלְכוּת, וּמַאי נִיהוּ? — בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ" (מגילה ט"ו:). זה פחות משנה אם אחשוורוש באמת חשב על ירושלים באותו הרגע או לא. זה ברור שהנושא של ירושלים והמקדש הוא נושא נפיץ, ומלך פופוליסט לא ייגע בתיק הזה. אחשוורוש לא רוצה דבר שחוצץ את המלכות.
עברו 2,400 שנה ומרגיש ששום דבר לא השתנה, נכון? מזכיר מאוד את היחס הנוכחי של הממשל בארה"ב בשנים האחרונות כלפי הזזת השגרירות לירושלים, ולהבדיל - המלחמה הנוכחית שאוייבינו קוראים לה "מלחמת אל-אקצה". ברור לנו שלקראת הבחירות, נשיא ארה"ב רוצה להתחבב על מצביעיו היהודים, אבל את ההבטחה להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהזיז את השגרירות לשם לקח קצת זמן ליישם.
כל זה משתנה דווקא בשושן פורים.
ביום י"ד באדר חוגגים את ה"נהפוך הוא" שבו הגזירה נהפכה לטובה. זה חג 'פורים דפרזים'. אבל מדוע הגזירה לא בוטלה?
מסתבר שאחשוורוש עדיין לא רצה "להתלכלך" (אסתר ח, ה): "וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב".
זה צריך להיעשות בדרך דיפלומטית שלא תפגע לו ברייטינג. את הגזירה אני לא מבטל, אבל יש אזור אפור שנתון לפרשנות יצירתית, ותוכלו להפוך את הגזירה לטובת היהודים. אני לא יכול להתלכלך. הוא עדיין משחק משחקים.
ביום ט"ו באדר, 'פורים דמוקפין' או שושן פורים, משהו משתנה בצורה דרמטית. המלך נכנס בקולניות ובכעס אל אסתר המלכה עם רשימת ההרוגים (אסתר ט, יא-ט):
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה "בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ!?!…
ואז הוא עושה 180 מעלות, ונמס לנגדה, ומתחיל לגמגם:
"…וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ? וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ?"
שמתם לב שהוא השמיט את "עד חצי המלכות"? משהו קרה בפעימת הלב שבין ההתפרצות שלו לחדר וההתחנחנות שלו. אחשוורוש פשוט - התמוגג. הוא הבין פתאום שנגמרו המשחקים, הגיע הזמן להתבגר. דמיינו לעצמכם מה יכול היה לגרום לו להשתנות בכזו צורה קיצונית?
לי זה נראה פשוט שאסתר פשוט הסתכלה לו בעיניים, והוא הבין שהוא נראה כמו אידיוט. הוא הבין שכל מה שהיה עד עכשיו זה משחקים. אבל עכשיו - נגמרו המשחקים. נגמר הפופוליזם. הגיע הזמן להרים את הכפפה, או להתלכלך.
וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ "אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ". וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃
אפשר לסכם את ההבדל שבין פורים דפרזים לשושן פורים בשתי מילים זה: נגמרו המשחקים.
בפורים אנחנו אוהבים לשחק משחקים, ללבוש מסיכות, להתחפש.. וזה באמת מה שקורה לאורך המגילה. אנשים מתחפשים, משחקים אותה, הכל מוחצן ומוגזם,כמו הפמליה של המלכה האדומה מאליסה בארץ הפלאות, כולם חנפנים ואומרי הן, אף אחד לא מוכן להגיד את האמת. בשושן פורים פתאום נגמרו המשחקים, ואפשר להרגיש את זה באופי של המגילה.
ומבחינה היסטורית: דווקא שושן פורים הובילה לחידוש הבנייה ביו"ש. סליחה, בי-ם.
שער המזרחי של הר הבית (קרוב לשער הרחמים של היום) נקרא "שער שושן" לכבוד הפרסים שאישרו מחדש את הבנייה בימי ארתחשסתא בימי ידי נחמיה. וידוע שחוגגים את שושן פורים 'בערים מוקפות חומה מימי יהושע בין נון' כדי שירושלים לא תיפול במעלתה משושן הבירה. אבל העיקר הוא השינוי שנעשה בשושן שהשפיע על ירושלים.
לסיכום:
אבל איך אסתר הצליחה לחולל את השינוי במלך שגידר את עצמו בשומרים כדי לא להיפגע יותר?
שושן פורים הוא הסוף למשחקים הפוליטיים כי אחשוורוש מבין שכדי להצליח הוא לא יכול להיות פופוליסט. הוא צריך לקבל החלטות קשות. אי אפשר לרצות את כולם. אסתר היא הטריגר לשינוי הזה: היא יצרה סיטואציה שהכריחה את אחשוורוש להתמודד עם המציאות ממנה דאג לברוח בצורה כל כך טובה.
חז"ל מציינים שהרגע הדרמטי הזה התחולל בסעודה בזמן שאסתר חשפה את זהותה (מגילה טז.): ״וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַחווה כְּלַפֵּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבָא מַלְאָךְ וְסָטַר יָדָהּ כְּלַפֵּי הָמָן.
אסתר היתה חייבת לומר לאחשוורוש את האמת בפנים. והאמת היא: אתה איש צר ואויב! אתה אישרת את הטבח ביהודים! אתה נתת להמן להחזיק אותך קצר! אתה, אתה אתה!
אבל…אי אפשר תמיד להגיד את האמת בפנים. זה מסוכן, לפעמים זה גם לא פרקטי. אסתר עשתה את זה לשנייה ממש, אחשוורוש הפנים את המסר, ואז היא כביכול הסיטה את הדרמה לכיוון של המן. קורבן נוח יותר ממי שנשקף מן המראה. אסתר הכשירה את הקרקע לשינוי שיתחולל בשושן פורים. אחשוורוש היה חייב לצאת "אל גינת הביתן" כדי להתאוורר קצת, לתפוש פרספקטיבה. ממתי אחשוורוש בכלל חושב על משהו? הוא יותר הולך עם הזרם, פופוליסט? הנה, פה זה התחיל.
אנחנו בשנת תשפ"ד (2024 למניינם). ואנחנו חווים את התוצאה של מלחמות פרוקסי, של הסירוב להתעמת עם המציאות, להוקיע קונספציות. מלחמות פרוקסי הן הכי נוחות, כי אנחנו לא רוצים/יכולים/מוכנים להתמודד עם המציאות. שושן פורים היא ממש מעבר לפינה ואני מתפלל שהתובנות שלה גם הן מגיעות…
בתפילה לבשורות טובות
"ונהפוך הוא - אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"