top of page

סי-פורים בהמשכים: מה הקשר של משה רבנו למגילת אסתר?

אני לא נוהג לפרסם דברי תורה והגיגים בפייסבוק, אבל קיבלתי בקשה מיוחדת מידידי אורי ארנון להעלות על הכתב דברים שאמרתי ביום הולדת 40 שלי, וגם את הדברים שנשאתי בבית הכנסת בשבת בפרשת תרומה תשפ"ד. כולם מענייני דיומא והקשרים למגילת אסתר וחודש אדר.


כשאני מדבר ככה לפני קהל זה מהלב, וההקשרים לסרטים וספרים ופולריים באים לי תוך כדי ומתוך האנרגיה של הקהל, ככה שאני מתקשה לשחזר את זה אחת לאחת. אשתדל להתנסח בצורה ברורה ופשוטה ולהמעיט בציטוט מקורות כדי לא להעיק, ולתת מקום לתגובות לתובנות.




פוסט 1 מתוך 3: מה הקשר של משה רבנו למגילת אסתר?

משנכנס אדר מרבין בשמחה. הרבה מאיתנו מכירים את המדרש הבא מגיל קטן מאוד: גם המן שמח, כשהפור-הגורל לקביעת תאריך השמדת היהודים נפל על חודש אדר.

תָּנָא: כֵּיוָן שֶׁנָּפַל פּוּר בְּחוֹדֶשׁ אֲדָר שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אָמַר: נָפַל לִי פּוּר בְּיֶרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה. וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת, וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד. (מגילה יג ע"ב)


המדרש הזה קצת משעשע אבל ת'כלס, מה באמת קורה פה? המן צדק! רק שהוא לא ידע עוד פרט מכשיל.. נו, באמת..


ובכלל, כל ההקשר של משה רבנו למגילה נשמע קצת לא קשור, אבל הוא מופיע לצד רשימת השחקנים הראשיים במגילה (חולין קלט ע"ב): משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר, המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) המן העץ, אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר, מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא.


נשים בצד את השאלה הבולטת ביותר של "איפה משה לא מופיע בתורה?!?"

מה הוא עושה ברשימה הזו?


משה רבנו צץ בכל מיני הקשרים למגילה, למשל: ע"פ הקבלה מידתו היא מידת נצח, וזו המידה של חג הפורים. נחזור לזה.

מתן תורה (שבת פח ע"א): מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית...אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.


שוב על פי הקבלה, נשמתו של משה לקוחה מעולם התוהו, וזה ההקשר שלו לסיפור המבול, ומשם המקור המהותי של שייכותו "בשג"ם הוא – בשג"ם בגימטריא כמו מש"ה וכתיב שם 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה' (רש"י חולין שם). וההיקשים שבין תיבת נח לתיבת משה ידועות. אבל אפילו תיבת נח מופיעה ברמז במדרש שמובא בילקוט פ' בשלח על הפסוק יעשו עץ גבוה חמשים אמה, שנטל נסר אחד מתיבתו של נח שמצא בבית בנו פרשנדתא שהיה הגמון בקרדוניא...


טוב הרחבתי פה מעבר למה שאמרתי בשיעור, אבל היה שווה.


נחזור לנושא של מידת הנצח.


המגילה מלאה בהומור ודרמה, ואני אגע בהומור בפוסטים הבאים. פה אני רוצה לגעת ברגע הדרמטי ולעניות דעתי גם החשוב והמהותי במגילה. הרגע שמתאר שינוי הפרדיגמטי בצורת החשיבה על גלות פרס ומדי ובכלל תקופת בית שני. בגלל שאני אתייחס לניואנסים בטקסט, פה אני כן אצטט את המקורות בתמצות האפשרי.

הסצינה (אסתר ד, יא-יד) היא הניסיון הכושל של מרדכי לשכנע את אסתר להתחנן לפני אחשוורוש (שבשלב הזה כבר נהיה פרנואיד). אסתר מסבירה לו שזה לא לעניין בכלל. תשאל כל בנאדם ברחוב, מה הסיכוי של התכנית הזו להצלחה? והוא יגיד לך את ה-obvious


אריכות מילים מיותרת לכאורה, כי הרי –"כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה"

ואז היא מוסיפה "וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם..."


למה מיותרת? כי אם זה כל כך ברור, אז למה צריך להגיד את זה. אלא שהקורא המאוחר לא יידע, אז העורך השחיל את זה כדי שיבינו למה היא מתנגדת להיכנס אם שלושים יום לא קיבלה שיחת טלפון מבעלה. אז זהו שלא. זה פה כדי להעמיד מול פניו של מרדכי את האבסורד שבבקשה שלו. "בעצם מרדכי, מה שאתה אומר לי זה שכל העתיד של עם ישראל תלוי בסיכוי האפסי של התוכנית הזאת להצליח, ואין ברירה אלא לעשות מעשה טירוף שאין לו סיכוי להצלחה – תשאל כל אדם ברחוב." ואם כך, טוענת אסתר "אז לא ייתכן שההצלחה של עם ישראל זה דבר כל כך משמעותי אם זה תלוי רק בי ובסיטואציה הזו".


בין השורות אפשר להניח שמרדכי סמך על איזושהי התערבות שמימית, אולי איזה נס שיציל את המצב.

ופה מתחולל השינוי. מרדכי מבין שאסתר צודקת ב-100%. והוא מודה על כך: "וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים׃ כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת"


"תקשיבי אסתר, את צודקת לגמרי! עם ישראל לא צריך אותך. תעשי מה שאת רוצה. עם ישראל יינצל ויצליח בסוף, והשאלה היא באמת אם לך תהיה שייכות לסיפור הזה או שכל הסיפור שלך ובית אביך – יירד לטימיון!"

לפני שאסיים עם הפאנצ'ליין, אני אפתח סוגריים. למה מרדכי מתייחס עם "את ובית אביך". מי שמכיר את הסיפור של מלחמת שאול בעמלק (שמואל א פרק טו), יזכור שהכישלון המרכזי שלו זה שלא הרג את אגג. שאול, אגב, הוא הסבא-רבא של אסתר. והנה נצר לבית אגג ונצר לבין שאול נפגשים בשנית, "ההיסטוריה חוזרת", כמו שאמרו אחים סורגים ב"פרשת הלאטמה".


יש לזה רמז יפה בסיפור, שבו זמנית מזכיר את הרעיון של מידת נצח-מידתו של משה רבנו, וגם את הרמז לאסתר (שם כז-כט): וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע׃ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע ה' אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ׃ וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃


ובאסתר נאמר (א, יט): אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃


שמואל הנביא עוזב את שאול המלך
שמואל הנביא עוזב את שאול המלך

אסתר היא בעצם "רעך הטוב ממך". ומרדכי מציין שכל ההיסטוריה הזו היא הרת משמעות, אבל בסופו של דבר זו החלטה שלה אם לפעול ולהצדיק את זה, או "וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ". אולי כן, אולי לא. מה שבטוח – אולי – "וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת?" ובנקודה הזו ניגע בפוסטים הבאים.


אסיים בנקודה הזו. שמואל אומר לשאול "וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר", הווי אומר, עם ישראל הוא ממידת נצח, וזה יצליח. ההחלטות הנקודתיות שלך שתוקעות אותך ברגע, זה עניין שלך, אבל עם ישראל הוא חלק מהסיפור של מעשה בראשית ולכן הוא חייב להצליח בסוף, גם אם נאבד אותך בדרך...


וכך אמר מרדכי לאסתר: "הקב"ה שום אותך במקום הזה בשביל לתת לך הזדמנות ייחודית לקחת חלק בסיפור, אבל זה לא בשבילנו – זה בשבילך! "וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת" ולכן אסתר אומרת "לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי (ולא על עם ישראל)...וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי".


השינוי הפרדיגמטי הוא התייחסות להנהגת ה' בעולם. מרדכי יצא מנקודת הנחה שעם ישראל זקוק לניסים כדי להבטיח את הצלחתו. ואסתר הראתה לו, ובצדק, ש"אין סומכין על הנס". ולמעשה, כל הפרדיגמה של בית המקדש הראשון שבה היו ניסים, כבר עשרות שנים איננה. אולי לא שמת לב מרדכי, אבל אנחנו בהסתר פנים - "אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מבין שהיא צודקת. עם ישראל  צריך נמצא בפרדיגמה אחרת, של בית שני, של הסתר פנים, אבל זה לא חיסרון – זה ייתרון!


אם נזכור את ההקשר של מלחמת עמלק הראשונה – עמלק מגיעים אלינו בפרשת בשלח שבה יש ניסים על גבי ניסים. "שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל" (ילקו"ש שמות רמ"ד, ו) ובכל זאת, הפרשה גם מלאה בהכי הרבה תלונות וספקות, ובשיא שלה את התהייה "הֲיֵ֧שׁ ה' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן?" (שמות יז, ז) היטיב לציין הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ח, ב) שהאמונה בניסים היא בעייתית ביותר: יָדַע משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת יֵשׁ בִּלְבָבוֹ דֹּפִי וּמְהַרְהֵר וּמְחַשֵּׁב...


ואסתר שמה לזה סוף.


פורים היא מידת נצח כי הוא מלמדת שעם ישראל, עליו נלחם משה רבנו בכל מאודו, הוא חלק מהסיפור של העולם. הוא חייב להצליח, זו רק שאלה של איך, ולא האם. ולכן אנחנו לא זקוקים לניסים כדי לדעת ש"יש ה' בקרבנו". לא שאין ניסים אחרי זה (אורי, בשבילך אני מחדד את הנקודה), אלא שלא צריך אותם. כי, כמו שהפרסומת האמריקאית אומרת על דגני הבוקר "טריקס" (זה עם הארנב) "Trix are for kids".


״לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר״... אָמַר רַבִּי אַסִּי: לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶסְתֵּר לְשַׁחַר — לוֹמַר לָךְ: מָה שַׁחַר סוֹף כׇּל הַלַּיְלָה, אַף אֶסְתֵּר סוֹף כׇּל הַנִּסִּים". (יומא כט ע"א)


פורים היא מידת נצח כי בה אנחנו למדים על המהות השורשית של הבטחת קיומנו. אפשר גם לומר שבגלל זה "קיימו וקיבלו היהודים", אבל זה כבר נושא אחר. ניפגש בפוסט הבא.



מיסטורים וקסם מתוך הספר
קסם ומיסטורין מתוך הספר

Comments


bottom of page