סי-פורים בהמשכים: פוסט 2 מתוך 3 (או 4?)
המן הפיל פור - הוא הגורל, ועל שמו נקרא חג הפורים. בשבוע שעבר דיברנו על השמחה ששמח המן שהפור נפל בחודש שמשה רבנו מת. השבת נדבר על הגורל.
המושגים פור וגורל מזכיר לנו קריאה בכוס תה או כדורי בדולח, או במקרה הטוב - טוטו. בעולם העתיק הטלת גורלות היתה דרך לתת לכוח עליון להחליט על משהו שנשגב מאיתנו. או דרך להראות שמשהו הוא "משמיים". דברים כמו: חלוקת הארץ לנחלות, מי מעל בחרם של יריחו, מי אחראי לסערה שמאיימת להטביע את הספינה שלנו. בבית שני היו עושים פיס-גורל בבית המקדש כדי לחלק תפקידים בין הכהנים, למשל, מי מעלה איברים מהתמיד של שחר למזבח. על שם כך קוראים ללוטו מפעל הפיס. מסופר אפילו שכדי לזהות את ההרוגים משיירת הל"ה השתמשו ב"גורל הגר"א".
אבל אנחנו חיים בעולם מודרני עם הבנה עמוקה יותר של פיסיקה וסטטיסטיקה, וקשה לנו לקחת ברצינות את המשמעות של פור-גורל. רוצים הוכחה? אתם יודעים שהסיכוי שלכם לזכות בלוטו הוא קטן יותר מהסיכוי שיפגע בכם ברק כשאתם רוכבים על כריש? ועדיין - אנשים לא מפנימים את המשמעות של סטטיסטיקה (תשאלו את יוסי, בפינת המדע). כי המוח שלנו פשוט בנוי אחרת.
בגלל שגורלות לא ממש חלק מהמציאות שלנו, אנחנו נוטים לפספס את העיקר של הסיפור, שהוא לא הגורל. להיפך: שינוי בתפיסת העולם- שינוי קונספציה. שישראל הם מעל הגורל.
הקונספציה, נגיד, היא שיש התערבות ניסית-אלוקית בעולם, ולכן אסתר חייבת לסכן את החיים שלה להיכנס לחצר הפנימית כשהסיכוי להצלחה הוא אפסי, אבל אם זה צריך להיות - הקב"ה יתערב בדרך ניסית ויציל אותה. הבעייה היא שהמגילה מתרחשת בעולם של הסתר פנים (אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר פניי"), עולם שבו לא נראו ניסים לאחרונה. על זה ראו את הפוסט הקודם.
אייזיק אסימוב, סופר מדע בדיוני יהודי, כתב טרילוגיה בשם "המוסד", ושם יש סיפור מאוד מעניין בהקשר הזה: הגנרל בל ריוס מהאימפריה הגלקטית מחליט לתקוף את המוסד. וזאת למרות שחוקי הפסיכו-היסטוריה קבעו שסופה של האימפריה ליפול, והמוסד ישרוד.
פתח סוגריים: המוסד הוא מעין "בית מדרש לשימור הידע הגלקטי" של מדענים וחכמים שמתגוררים בכוכב לכת צנוע כמעט בלי משאבים. תפקידם, לכאורה, לשמר את הידע שהמין האנושי צבר במשך אלפי שנים. למה? כי האימפריה הגלקטית עומדת בפני קריסה, כפי שחזה המדען הארי סלדון ע"פ חוקי הפסיכו-היסטוריה. להבדיל, כמו שהקב"ה שלח את נח עם ה"מידע הגנטי" של כל העולם בתיבה, כדי להציל מהמבול ולהתחיל עולם חדש, או אם תרצו - ההורים של סופרמן שלחו אותו מהכוכב קריפטון עם כל הידע כדי להתחיל מחדש. על מנת למנוע את הקריסה המוחלטת של כל הקידמה האנושית, שלדון ייחד כוכב שמטרתו (שוב, לכאורה. צריך לקרוא את הספר. הסדרה המצולמת גרועה) שימור הידע האנושי וקיצור ימי הכאוס של נפילת האימפריה, כדי שהאנושות תוכל להתאושש יחסית מהר. דרך אגב אני משוכנע כי הטרילוגיה "המוסד" של אייזיק אסימוב היא משל לסיפור של עם ישראל לאורך הכאוס של הגלות, ואיך העיסוק בלימוד התורה שמר עלינו, עם קטן בארץ קטנה כמעט בלי משאבים. סגור סוגריים.
הגנרל של האימפריה הגוססת מודע לנבואה הזו של סלדון, ומחליט לתכנן התקפה מתוחכמת להפלת המוסד. "אם חוקי הפסיכו-היסטוריה אומרים שגורלו של המסלול שלנו הוא להיכשל, אז מחובתנו לדאוג שהכישלון יהיה האדיר ביותר בהיסטוריה". כלומר, הוא הולך להתאבד על זה, כדי להעביר פואנטה...אשר קרך בדרך? (דברים כה, יח)
על זה אמר מאסטר אוגווי בסרט קונג-פו פנדה "האדם נוטה לפגוש את גורלו בדרך בה בחר לברוח ממנו". מזכיר מישהו?
הסיפור הזה מוכר לנו מתוך מגילת אסתר, אם רק נחליף את השמות של השחקנים: המן הוא הגנרל, עם ישראל הוא המוסד, והאימפריה הגלקטית היא...הגלות? הצר הצורר? זה לא קריטי אבל נגיד ש "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו".
והמן? תלוי... מסתבר שבכל התקדמות שלו לקידום עצמי-פוליטי ולהשמדת היהודים הוא כרה את הבור שלו עמוק יותק. או לידר דיוק: הוא נהיה "תלוי" במעשים שלו.
תָּנָא: מְמוּכָן זֶה הָמָן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מְמוּכָן? שֶׁמּוּכָן לְפוּרְעָנוּת (מגילה י"ב ע"ב)
מי גרם לסילוקה של ושתי ומינוייה של – אסתר?
סבא של המן היה מתגלגל בקבר..
מי הגה את הרעיון לתלות את מרדכי על העץ?
ומי שם את עצמו במעמד כל כל חשוב שאסתר תזמין אותו ואת המלך למשתה VIP?
ואפשר להמשיך. הוא יצר אצל אחשוורוש תלות כזו שגרמה לאחשוורוש לפרנויה, ועשה עוד כהנה וכהנה לקידומו ותלייתו האישית.
המן תמיד היה כמה צעדים קדימה. מסתבר שהמן עלה על משהו. הוא לא סתם שיחק עם גורלות. הוא גם היה מודע מאוד למושג של השגחה (מגילה יג ע"ב):
״יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד״, אָמַר רָבָא: לֵיכָּא דְּיָדַע לִישָּׁנָא בִּישָׁא כְּהָמָן. אֲמַר לֵיהּ: תָּא נִיכַלִּינְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא מֵאֱלָהַיְהוּ דְּלָא לֶיעְבֵּיד בִּי כְּדַעֲבַד בְּקַמָּאֵי. אֲמַר לֵיהּ: [״יֶשְׁנוֹ״ —] יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְוֹת.
הוא גם הבין שיש סיכוי משמעותי לכישלון. זרש כבר אמרה (אסתר ו, ג): אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃
כלומר, הפעם הפסדנו. נתפוס אתכם בסיבוב הבא. שש מיליון? קריאתו של הנאצי שטרייכר במשפטי נירנברג תש"ז 1947 ידועים: "זו מסיבת פורים!" ויש לזה רמז במגילה, כידוע. לא לחינם נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". זוהי מלחמה על הכיוון של העולם, ועל מלחמת עמלק נעסוק בע"ה בפעם אחרת.
כלומר, הפעם הפסדנו. נתפוס אתכם בסיבוב הבא. שש מיליון? ולא לחינם נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". זוהי מלחמה על הכיוון של העולם, ויש פה הרבה מה להרחיב – בפוסט אחר.
מצד שני, מרדכי היה שבוי בקונספציה של עולם עם ניסים (ראו פוסט קודם). אסתר היא זו ששינתה לו את הטרמינולוגיה, וגרמה לו להבין שעם ישראל אינו זקוק להתערבות ניסית כדי להצליח, או לפעולה הפרטית שלה כדי להצדיק את המשך קיומו. בד בבד, מרדכי הבין דבר נוסף.
מצד אחד: "כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר"
מרדכי הבין אז בוודאות שעם ישראל יצליח בכל מחיר, ועל זה הוא היה מהמר.
המן מהמר שיש סיכוי להפיל את עם ישראל, וזה עניין של העיתוי הנכון, אבל הכל זה משחק של גורלות.
מצד שני, "וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת?"
אז כן או לא?
אולי כן, אולי לא. מה שבטוח – אולי.
אסתר מיישמת את זה בתכנית שלה. אם אפשר לקרוא לזה תכנית. חז"ל (מגילה ט"ו:) ניסו לרדת לסוף דעתה ולהבין מה היתה התכנית ולא ממש הצליחו, כי יש בזה יותר מידיי אפשרויות וחלקן סותרות זו את זו. לבסוף אליהו הנביא נשאל מה היתה התכנית שלה, והתשובה שלו מפתיעה:
תָּנוּ רַבָּנַן: מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁזִּימְּנָה אֶת הָמָן?
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: פַּחִים טָמְנָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח״.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִבֵּית אָבִיהָ לָמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְגוֹ׳״.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטּוֹל עֵצָה וְיִמְרוֹד.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָּהּ שֶׁהִיא יְהוּדִית.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: אָחוֹת יֵשׁ לָנוּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְיַסִּיחוּ דַּעְתָּן מִן הָרַחֲמִים.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מָצוּי לָהּ בְּכׇל עֵת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אוּלַי יַרְגִּישׁ הַמָּקוֹם וְיַעֲשֶׂה לָנוּ נֵס.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: אַסְבִּיר לוֹ פָּנִים כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג הוּא וְהִיא.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מֶלֶךְ הֲפַכְפְּכָן הָיָה.
אָמַר רַבִּי גַּמְלִיאֵל: עֲדַיִין צְרִיכִין אָנוּ לַמּוֹדָעִי, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: קִנְּאַתּוּ בַּמֶּלֶךְ קִנְּאַתּוּ בַּשָּׂרִים.
רַבָּה אָמַר: ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן״.
אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״בְּחוּמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם וְגוֹ׳״.
אַשְׁכְּחֵיהּ רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן חַזְיָא אֶסְתֵּר וַעֲבַדָא הָכִי?
אֲמַר לֵיהּ: כְּכוּלְּהוּ תַּנָּאֵי וּכְכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי!
איך זה אפשרי לתכנן כאשר חלק מהאפשרויות סותרות אחת את השנייה? פשוט מאוד. אסתר פועלת לפי קונספציית "ומי יודע?"
זה שינוי הטרמינולוגיה לעולם של הסתר פנים. זהו שינוי הפרדיגמה. העולם יגיע ליעד סופי ידוע של "נצח ישראל לא ישקר". איך? אנחנו לא יודעים.
בפיסיקה יש את עיקרון אי הוודאות של הייזנברג (עוד מדען תומך נאצים), מושג יסוד בתורת הקוונטים. אם אני לא מסביר טוב, תשאלו את יוסי. מסתבר שזה גם יסוד בהלכות תשובה, והרמב"ם הקדים את זמנו בכמה מאות שנים. אסביר.
ע"פ תורת הקוונטים, ידוע כי חלקיקים יכולים להימצא בכמה מקומות במקביל, זה נקרא סופרפוזיציה. לפי הייזנברג, ככל שנדע בצורה מדוייקת יותר את המיקום של החלקיק, כך אנחנו יודעים פחות על התאוצה שלו, וכן להיפך. בקצרה – יש אי וודאות שאופפת חלקיקים בזמן אמת. שוב, המוח שלנו לא מתוכנת להבין את זה בצורה מוחשית ולכן זה נשמע לנו משונה.
אחת ההשלכות של עיקרון אי הוודאות היא "זמן מחצית החיים" של איזוטופ רדיואקטיבי, והוא הזמן הדרוש למחצית מהאטומים של איזוטופ זה כדי לדעוך ולהפוך לאטומים של איזוטופ אחר. קוראים לזה דעיכה מעריכית.
את זמן חצי החיים אפשר לדעת בוודאות ובצורה מאוד מדוייקת עד חלקיק השנייה. ככה זה כשמסתכלים על זה מלמעלה. אבל אם נצלול אל תוך העולם של האטומים עצמם, נראה שאין שום סדר בדברים. איך אטום אחד מחליט ללכת והאחר להישאר? האם הם מטילים גורל ביניהם? זה לא ברור בכלל ברמה ה"אישית". אבל בגדול אנחנו יודעים שזה לא משנה. זה יקרה בין כך ובין כך. נשמע מוכר?
דעיכה מעריכית היא אירוע סטטיסטי, ולמרו שיש לנו את הפיסיקה והמתמטיקה היום להבין את זה, מה שלא היה בכלל ידוע לפני מאה שנה וכל שכן בזמנו של הרמב"ם, ועדיין, קשה לנו עם המושג הזה. הרמב"ם אולי לא הכיר את עיקרון אי הוודאות, אבל הוא הבין שיש הנהגת ה' בעולם שקיימת במדריגה כזו של "יעמוד ליהודים ממקום אחר" למרות שברמה האישית זה תמיד "מי יודע?"
הרמב"ם שעסק בשאלה הידועה של "ידיעה ובחירה" הקדים את זמנו בקרוב לאלף שנים, ואמר (הלכות תשובה ו, ה):
...וּכְתִיב (דברים לא, טז) "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ", הֲרֵי גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה! וְלָמָּה נִפְרַע מֵהֶן? לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַזּוֹנֶה אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַזּוֹנִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה אִלּוּ לֹא רָצָה לַעֲבֹד לֹא הָיָה עוֹבֵד. וְלֹא הוֹדִיעוֹ הַבּוֹרֵא אֶלָּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם.
הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאוֹמֵר הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. לֹא מִפְּנֵי זֶה יֹאמַר הָרָשָׁע כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ לְמשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל.
זה נשמע טוב בגדול, אבל כשיורדים לרזולוציה של החוטא שעומד מול הקב"ה וטוען "אז מי כן יהיה החוטא?" בתקופתו של הרמב"ם, לכאורה, הקושיא הזו היא כל כך טובה שאפשר לפסול את מה שהרמב"ם אמר. אמרתי לכאורה?
הראב"ד תוקף את הרמב"ם בפירושו:
אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות. יאמר הבורא לזונים "למה זנית? ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי?" יאמרו לו הזונים "ועל מי חלה גזרתך? על אותן שלא זנו? הנה לא נתקיימה גזרתך!"
את חריפותו של הראב"ד אפשר להבין. הרמב"ם משתמש בעיקרון שאפשר להבין על ידי סטטיסטיקה, מה שלא עלה בדעתו אל אף אחד בזמנו. עיקרון אי-הוודאות מובנית בטבע, אבל זה רק יתחוור עוד כמה מאות שנים, מסתבר.
אולי לזה התכוון מרדכי: "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?" ובמקביל "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". השינוי בטרמינולוגיה, בתפישת העולם, הוא דרמטי ביותר. הוא אומר לנו שרצון ה' הוא מעל הגורל, מעל המשחקים שאפשר לנסות לשחק כדי להשפיע על הגורל. עם ישראל הוא חלק מובנה מהתהליך, וכמו שאפשר לדעת שבסוף התהליך של דעיכת מעריכית יישאר בדיוק 4.352 גר' אורניום, ככה אפשר לדעת ש"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". איזה חלקיק אורניות יתכלה ואיזה יישאר? את זה אי אפשר לדעת, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". אבל את הסוף - אנחנו כבר יודעים. השאלה היא רק איך נגיע לשם.
וזה מתקשר למאמר של שבוע שעבר: אם הקב"ה צריך להתערב בבריאה בעזרת ניסים,כנראה שמשהו בתכנון לא הצליח. אתם מרגישים את זה כל פעם שצריך לעשות "עדכון תוכנה" למחשב או לטלפון. "איך לא חשבו על זה בהתחלה?" אבל מה לעשות, אנחנו בני אדם. אבל הקב"ה לא ידע שהמן ינסה להשמיד אותנו?
אם זה חלק מהסיפור של עם ישראל, אז עם ישראל יצליח. מסתבר שזה לא עניין של גורל, כמו שהמן חשב.
עמלק מנסים לבנות עולם אלטרנטיבי שבו אין כיוון ברור או משמעות מובנית, ולכן הם כל כך קשורים לסיפור. מי בכלל היה זוכר את עמלק, אם לא הייתה מצווה למחות את זכרו. טוב זה כבר לפוסט אחר.